(1838–1933), מוכר בשם ספרו "חפץ חיים"
נולד בעיירה ז’טל (ליטא) וגדל בצניעות ובענווה מופלאה.
ישב כל ימיו בעיירה ראדין, שם ייסד את ישיבת ראדין, שהפכה למרכז תורני חשוב.
חי חיי פשטות קיצונית, ברח מכבוד ושררה, ונחשב סמל לענווה וליראת שמיים.
עמל כל חייו לחזק את לימוד התורה וההלכה, ובמיוחד את שמירת הלשון.
📚 ספריו
חפץ חיים – ספר יסודי על הלכות לשון הרע ורכילות.
שמירת הלשון – ביאור מוסרי-אמוני על חומרת הדיבור הרע.
משנה ברורה – פירוש מפורט ומעשי על ה"שולחן ערוך – אורח חיים", אחד הספרים המרכזיים ביותר בפסיקת ההלכה בימינו.
חיבורים נוספים: "אהבת חסד" (על מצוות גמילות חסדים), "מחנה ישראל" (הלכות לחיילים יהודיים בצבא הצאר) ועוד.
🌟 מורשתו והשפעתו
קרא לכל יהודי להיות שותף בשמירת הלשון ולבנות אווירה נקייה מדיבורים שליליים.
חיזק את עניין אהבת ישראל ודרכי שלום בין אדם לחברו.
עודד הקמת כוללים ללימוד תורה אחרי הנישואין.
בשנותיו האחרונות הרבה לדבר על הצורך בהכנה לגאולה ובבניין עם ישראל.
🕯️ פטירתו
נפטר בגיל 95 בשנת תרצ"ג (1933), בעיירה ראדין.
נחשב ל"צדיק הדור", ולדמות שכל העולם החרדי מתבונן בה כמודל של צניעות, חסד, תורה ויראה.